אני מעבירה לפה חלק משגיאות הכתיב במקור, אבל את הרוב אני מתקנת, בשביל שיהיה ברור. היא צבעה את האיורים בתוכנת הצייר של חלונות, וגם אחותה הקטנה, עמרי, צבעה איור אחד, אז יש 2 גרסאות של הנסיך.
1.
יום אחד נסיכה היתה מיתחת לאדמה
והנסיך לא בא להציל אותה
ובא מישו אחר
ואז הנסיך שמע והוא התחתן איתה
והמישהו האחר היא אמרה לו מה לעשות כי הוא היה המשרת שלה
ושמחו ואושר ועושר עד פני היום הזה.
עזרתי לה עם ה- S
2.
הגיבור שאהב לעזור. (סיפור שהילה שלחה לעמרי במייל)
יום אחד היתה ילדה שקראו לה הילה והיתה לה אמא שקוראים לה יעל. והילה אהבה מאוד לעוף
עשתה עולם הציורים
ועפה בהם.
היתה שמחה ומאושרת
ואז היתה לה אחות שקוראים לה עמרי והיא גם רצתה לעוף אז הילה צירפה אותה.
והיא ראתה סופרמן בעולם הציורים
היה לעמרי כיף וגם להילה
הילה התקלחה בלילה וגם עמרי
הכל היא עושה אותו הדבר אחריה
וזה מצחיק מאוד
והיה לה אח שקראו לו דודו
והוא שיחק ושמח
הוא עשה הכל אחרי הילה ועמרי וגם הוא עף בעולם הציורים, הילה צירפה אותו
שיחק איתן ביחד.
שיחקו גם עם סופרמן
יעל האמא פחדה מסופרמן. היא קפצה שסופרמן בא לבית
והוא התחתן איתה. באושר ועושר.
3. הסיפור הארוך מדי שכתבתי, אוף, אני רוצה לכתוב כמו הילה.
פעם נולדה ילדה, היא לא נולדה תינוקת, היא מיד נולדה בגיל שש. לאמא שלה היה קשה להוליד אותה ולא הבינה איך נולדה לה ילדה. לילדה היה ראש גדול כי היא אהבה לחשוב, עוד כשהיתה בבטן. היא ציירה בתוך הבטן וספרה עד 20 וכתבה לאמא שלה מכתב.
כשהיא נולדה היא נתנה לאמא שלה את המכתב והאמא לא הבינה מה הילדה שלה כתבה. הכתב היה מאוד יפה וברור, אבל האמא לא הבינה את המחשבה של הילדה. והילדה נעלבה. הילדה בחרה לעצמה את השם "שני" ולימדה את עצמה הכל. הכל היא למדה לבד, וכולם מסביב התפלאו מאוד. מרוב שהיא חשבה וחשבה המוח שלה גדל מאוד ולראש שלה היתה צורה משונה. שני התביישה.
שני הכירה את הכל וידעה חשבון מסובך, קראה ספרים של גדולים וידעה תורה והיסטוריה, והיו לה שאלות חכמות, אבל המבוגרים לא ידעו איך לענות לשאלות. הם אמרו לה "לכי לשחק", ושני הלכה ושיחקה. אבל מהמשחקים היא למדה עוד דברים, הראש שלה לא הפסיק לחשוב והמוח המשיך לגדול.
שני ממש בכתה בגלל הראש הגדול ואפילו כאב לה הראש. אמא שלה ראתה שהיא בוכה והציעה לעשות לשני ניתוח בראש. שני פחדה מאוד, היא ידעה לראות את הכל ולחשוב. ומה אם היא תראה הכל ולא תחשוב? פתאום היא לא תדע לכתוב ולצייר ולעשות חשבון ולהכיר את אלוהים מהתורה ולכתוב סיפורים ומכתבים. אבל שני לא רצתה להיות עצובה יותר, היא לא אהבה את הצורה של הראש שלה, אז היא הסכימה לעשות ניתוח.
מה שקרה אחרי הניתוח היה טוב או רע, קשה להחליט, חלק חשבו שזה טוב, חלק חשבו שזה רע. כי אחרי הניתוח שני עוד חשבה וחשבה והמוח גדל אפילו יותר, יותר מהצורה שהיתה לו לפני הניתוח.
שני הלכה לטייל יום אחד עם אמא שלה ואמא שלה ליטפה לה את הראש ונתנה נשיקה בקודקוד, בשפיץ של הראש. שני מאוד אהבה את אמא שלה.
פתאום שני ראתה משהו מאוד יפה, צבעים של דגלים תלויים ממש קרוב לשמים ואורות יפים. שני שרה להם שיר והלכה להסתכל עליהם מקרוב, הלכה והלכה והרגישה את הראש שלה רגוע ונעים ומתפלא מאוד. היא רצתה לקרוא לאמא שלה לראות את זה ופתאום היא שמה לב שהיא הלכה לאיבוד. היא קראה "אמא! אמא!" ונבהלה. היא הסתכלה מסביב וראתה שהאנשים ברחוב שונים, לא כמו שהיא מכירה. לכולם היו ראשים גדולים!
Rushia
היא שאלה אותם שאלות והם ישר ידעו לענות, למקום הזה קראו "ראשיה", שני הרגישה שהיא יכולה להגיד ב"ראשיה" הכל, כי האנשים הבינו ואמרו שהמחשבות שלה מאוד יפות. הם אמרו לה "תוכלי לגור איתנו, ואם לא, אז תמיד את מוזמנת לבקר", שני אמרה שהיא מחפשת את אמא שלה והאנשים מיד ידעו למצוא אותה. שני חיבקה את אמא שלה וסיפרה לה על "ראשיה" והעיניים של האמא היו מקשיבות ושמחות.
אמא שלה רשמה את שני לבית ספר מיוחד ב"ראשיה" ושני מצאה שם הרבה חברים. המורים והחברים כתבו לה בתעודה שהיא נפלאה. אמא שלה ראתה את התעודה ואמרה לשני "אני כבר יודעת שאת נפלאה" וכתבה לשני מכתב מרגש. שני שמה את המכתב מאמא שלה מתחת לכרית וחלמה על אמא שלה, שיש להן לב דומה, כי גם אמא שלה נפלאה.
